Three Who Got It Right

You may also like...

6 Responses

  1. E. Fink says:

    While your disdain for the opinion of the “aleph list” sentiment is warranted, the reality is that most Palestinians (and many other Arabs as well) probably agree with that sentiment. You can choose to mock it / ignore it, or deal with it. But it’s there…

  2. aron feldman says:

    The Alef List must be from the Eruv Rav!

  3. Ahron says:

    E. Fink:
    >“….the reality is that most Palestinians (and many other Arabs as well) probably agree with that sentiment. You can choose to mock it / ignore it, or deal with it. But it’s there…”

    Indeed, it’s there in Arab and Muslim (and leftist) communities worldwide. Which seems to testify to the moral primitiveness of those societies.

  4. aron feldman says:

    How any Jew can react to the brutal, senseless murders of his fellow Jews with anything less than shock,sorrow and tears is beyond comprehension
    and downright despicable!
    This Alef list is so desperate to ingratiate themselves to the Arabs and the rest of the so called moral peoples of the world that they will make such hurtful statements.They will be bitterly disappointed when the rest of the world rejects them

    History has a habit of repeating itself

  5. chareidi leumi says:

    >.Please, have a little humility. Not the fake kind, but the kind that rises from a person’s understanding of who the Almighty is and who man is – a base, ignominious creature. I understand there were people for whom it was clear where the disengagement was leading and what God wanted. That’s not how I grew up. Humility is not only an expression of religious awe bit also an expression of wisdom…

    מסכת גיטין דף נו, א

    אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו

    רב שאול ישראלי – הקדמה לספר ארץ חמדה

    ‘אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים’. הנוסח הארצישראלי של אותו סיפור מעשה כפי שהוא נמסר במדרש שונה במקצת מהנוסח בבבלי. הקובלנא על ר’ זכריה בן אבקולס היא לא על זה שמנע מלהקריב את קרבן המלך, אלא על זה שנתן לדברים להגיע לכך, מבלי שינסה להשפיע עליהם: — א”ל: אנא יהיב דמי כל הדין סעדותא. ע”ל: קום לך. והיה שם ר’ זכריה בן אבקולס, והיתה סיפק בידו למחות ולא מיחה. מיד נפיק ליה, אמר בנפשיה: אילין מסביין יתבין בשלוותהון, אנא איכול קרציהון וכו’. אמר ר’ יוסי: ענוותנותו של ר’ זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל, עכ”ל. ענוותו של ר’ זכריה ודאי שהיא חיובית ביסודה. הרי מקורה בדאגה התדירית לשלימות, באי-הסיפוק במה שהושג, במבט המופנה תמיד כלפי פנים, בביקורת העצמית המתמדת, שאינה נותנת מקום ולא מפנה את הדעת להדרכת אחרים, להשמיע מחאה בעת הצורך ולטפל בתיקון הדברים, ושמא מתערבת כאן גם מדה מסוימת של ביטול כלפי צבור אשר מחשבתו בהבלי עולם הזה, המון העם העוסק בחיי שעה ומניח חיי עולם: מה לנו ולהם? הן גדולות אין לקוות מהם, הראוי איפוא להקדיש להם תשומת לב? האין כאן משום ביטול תורה? ויושב ר’ זכריה ויושבים אתו עוד מרבנן ומתפלפלים ודאי בדברי תורה והדברים שמחים ומאירים, ואינם חלים ואינם מרגישים שהם הם המביאים לחורבן בית המקדש…

  6. Raymond says:

    As political as I am, as strongly pro-Israel as I am, I just cannot see this attack in Itamar through political eyes. To me, it was simply an act of pure, unadulterated savagery committed by some disgusting, vile creatures who certainly do not deserve to call themselves human beings. I find it ironic that a culture that claims to so value shame, at the same time advocates such completely shameful, cowardly, murderous acts of evil. And now we have more of our fellow innocent Jews dead, all for nothing. Never mind where was G-d; how can anybody possibly believe in our fellow man? It makes me horrified to even be a member of the cruel human race.

Pin It on Pinterest